פנקס מאגרי המידע — חוק הגנת הפרטיות

תקציר

פנקס מאגרי המידע הוא הרשם הרשמי של מאגרי מידע אישיים המחויבים ברישום מכוח חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. הפנקס כולל 31,816 רשומות המפרטות את בעל המאגר, מטרותיו, סוגי המידע, מיקומו ומצב רישומו. הנתונים מאפשרים לציבור לבדוק אילו גופים — פרטיים, עסקיים וציבוריים — רשאים להחזיק מידע אישי ובאיזו מטרה.

ממצאים עיקריים

• 69.5% מהמאגרים הרשומים הם בסטטוס "מאושר" — שיעור המצביע על ציות יחסי לחוק הגנת הפרטיות.
• 1,610 מאגרים (5.1% מהסך הכולל) מדווחים על העברת מידע לחו"ל.
• תל אביב-יפו מובילה עם מעל 1,061 מאגרים בדגימה — יותר מפי שניים ממירושלים (397) הרשומה השנייה.
• סוג המידע הנפוץ ביותר הוא דמוגרפי, ואחריו ניסיון מקצועי ומידע רפואי — שלוש קטגוריות הכוללות מידע רגיש מובהק.
• גל רישומים ניכר נצפה ב-2001–2002 (עם כניסת הרגולציה המודרנית לתוקף) ושיא נוסף ב-2006 — ייתכן כי שינוי רגולטורי עורר חובת רישום מחדש.
• כ-2,814 רשומות מתוך הדגימה (10,000 שורות) מציגות תאריך רישום "1900" — ערך ברירת מחדל עבור תאריכים שאינם ידועים במערכת.

תיאור מקורי

חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 נועד, בין היתר, להגן על פרטיות המידע האישי של אנשים בעידן המידע הדיגיטלי. החוק קובע מהו מאגר מידע, חובת רישום מאגר מידע והחובות החלות על גורמים שונים בעלי זיקה למאגר המידע, כגון בעל מאגר מידע, מחזיק במאגר מידע ומנהל מאגר המידע. מאגר מידע הינו: "אוסף נתוני מידע הניתנים לעיבוד ממוחשב, למעט שני חריגים: אוסף לשימוש אישי-ביתי שאינו למטרת עסק, או: האוסף כולל רק שם, כתובת ודרכי התקשרות, אשר כשלעצמם אין בהם אפיון הפוגע בפרטיות." כל מי שמנהל מאגר מידע אישי בישראל (למעט חריגים המנויים בחוק) חייב ברישום בפנקס. הרישומים מכילים פרטים על בעל המאגר (יחיד, תאגיד, עסק, גוף ציבורי), מטרת המאגר, סוגי המידע, מנהל המאגר, האם מוחזק מידע אצל גורם חיצוני, האם מועבר מידע לחו"ל והאם מבוצעים שירותי דיוור ישיר. קובץ זה כולל את חלקי המידע המותרים לפרסום בהתחשב בהוראות החוק ובשיקולי הגנת הפרטיות.