היתרי שריפת גזם חקלאי

תקציר

מאגר זה מפרט את היתרי שריפת הגזם החקלאי שהנפיק משרד החקלאות וביטחון המזון, על פי המלצת מדריך חקלאי מורשה, במקרים שבהם קיים חשש שהגזם נושא גורמי מחלה או מזיקים. בכל רשומה מפורטים היישוב, המחוז, הגידול, תקופת התוקף, שעות השריפה המותרות ופרטי החלקות. הנתונים כוללים 5,598 היתרים שהונפקו בין השנים 2014 ל-2026.

תובנות עיקריות

• מגמת ירידה והתאוששות: מספר ההיתרים ירד משיא של 881 בשנת 2014 לשפל של 199 בשנת 2023 (ירידה של כ-77%), ולאחר מכן חלה התאוששות ל-314 היתרים ב-2025.
• ריכוז גיאוגרפי: כ-30% מההיתרים (1,664) במחוז צפון (מרחב גולן וגליל), ולאחריו הנגב (1,266), המרכז (1,218) והשפלה וההר (1,211); מחוז צפון מרחב עמקים הוא הקטן ביותר (239).
• גידולים מובילים: עצי פרי בראש הרשימה — לימון (723 היתרים), אפרסק (484) ותפוח (414) — מה שמשקף את החשש ממחלות ומזיקים במטעים.
• עונתיות ושעות: חלונות השריפה מוגבלים לשלוש תקופות קבועות (בעיקר 07:00–12:00, עם 2,336 היתרים), והשיאים העונתיים הם סביב מרץ (642) ואחריהם אוקטובר–נובמבר.
• הערת איכות נתונים: ב-664 רשומות (כ-12%) תאריך סיום התוקף מוקדם מתאריך תחילתו; הניתוח הזמני מתבסס על תאריך תחילת התוקף, ותקופת התוקף ברשומות אלו עשויה להיות בלתי מדויקת.

מגמת היתרים לפי שנה

מספר היתרי השריפה שהונפקו מדי שנה על פי תאריך תחילת התוקף. שנת 2026 חלקית (נכון למועד עדכון המאגר).

פריסה גיאוגרפית וזמנית לפי מחוז

מפת חום המציגה את התפלגות ההיתרים לפי חמשת המחוזות לאורך השנים. מחוז צפון (גולן וגליל) מוביל בכל השנים.

הנתונים המלאים לפי מחוז ושנה זמינים להורדה: קובץ CSV של המאגר המלא.

הגידולים המובילים בהיתרים

15 הגידולים שעבורם הונפקו מרבית היתרי השריפה — מעצי פרי המשקפים חשש ממחלות ומזיקים.

עונתיות לאורך השנה

התפלגות ההיתרים לפי חודש לפי תאריך תחילת התוקף. השיא סביב מרץ, ולאחריו תקופת הסתיו (אוקטובר–נובמבר).

היישובים המובילים בהיתרים

15 היישובים שבהם הונפקו מרבית היתרי השריפה.

חלונות שעות השריפה המותרים

השריפה מותרת אך ורק בשלושה חלונות שעות קבועים שנקבעו בהיתר.

תיאור מקורי

על פי הנחיות משרד החקלאות וביטחון המזון, שריפת גזם חקלאי מותרת אך ורק כאשר ישנו אישור של משרד החקלאות, הניתן רק במידה שקיים חשש כי הגזם נושא בתוכו גורם מחלה או מזיקים והגזם עלול להוות מוקד להתפתחות נגעים או להתפשטותם, על סמך חוות דעת של מדריך חקלאי של משרד החקלאות וביטחון המזון. כלומר, אך ורק מדריך חקלאי, המורשה להוציא המלצה, יקבע כי קיים חשש כי הגזם נושא בתוכו גורם מחלה או מזיקים, ומוסמך לתת אישור לביצוע שריפת גזם.