ספיקות שיא מחושבות לתקופות חזרה שונות

תקציר

מסמך זה מציג ספיקות שיא מחושבות (מ"ק/שניה) עבור 83 תחנות הידרומטריות ברחבי ישראל, לתקופות חזרה של 5, 10, 20, 50 ו-100 שנה — בשיטת פרטו מוכללת (GPD), כפי שחושב לשנת 2024/25. הנתונים חיוניים לתכנון תשתיות הגנה מפני שיטפונות, גישרים, מחסומי מים ואגני ניקוז.

תובנות עיקריות

• ספיקת השיא הגבוהה ביותר (Q100) נמדדת בנחל פארן – צוואר הבקבוק: 1,537 מ"ק/שנ — פי 8.4 מספיקת Q5 של אותה תחנה (184 מ"ק/שנ).
• נחלי הנגב הדרומי ואזור ים המלח מציגים יחסי הגברה קיצוניים: ספיקת Q100 עשויה להיות פי 60 מספיקת Q5 (תחנת עובא — מ-4 ל-250 מ"ק/שנ).
• נהרות צפוניים בזרימה קבועה כגון ירדן – שדה נחמיה מציגים הגברה נמוכה בלבד (פי 1.3 בין Q5 ל-Q100), בשל חידוש מי-תהום עקבי.
• 15 תחנות (18% מהמדגם) מציגות Q100 מעל 500 מ"ק/שנ; 3 תחנות חורגות מ-1,000 מ"ק/שנ.
• הספיקה החציונה ל-100 שנה היא 154 מ"ק/שנ לעומת ממוצע של 256 מ"ק/שנ — פיזור ימני חזק הנובע ממספר קטן של נחלים בעלי ספיקות גבוהות במיוחד.

יחס הגברה Q100/Q5 — 10 התחנות הקיצוניות ביותר

יחס גבוה מעיד על נחל שאמנם מציג ספיקה נמוכה בשנים רגילות, אך מועד להצפות קיצוניות באירועי גשם נדירים — סיכון מוגבר לתשתיות.

תיאור מקורי

ספיקות שיא מחושבות לתקופות חזרה שונות בשיטת פרטו מוכללת