מאגרי המים העיליים בישראל

תקציר

המאגר מפרט את רשימת מאגרי המים העיליים (מעל פני הקרקע) בישראל — 725 מבני אגירה שסווגו לפי סוג, נפח, עומק, שנת הקמה, בעלות ומקור המים. הנתונים מעידים כי מרבית המאגרות מיועדים לאחסון קולחין (שפכים מטופלים) ולא למי שתייה, וכי תנופת ההקמה התרכזה בעשורים 1970–1980.

תובנות עיקריות

• מתוך 725 מאגרים, כ-64% מסווגים כ"מאגרי שאיבה" (462), ועוד 111 הם מאגרים הנמצאים בתוך מתקני טיפול.
• בקרב 260 המאגרים שנמסרה עבורם איכות המים, 235 (כ-90%) מיועדים לאחסון קולחין — כלומר מרבית המאגרים משמשים להשבה ולא לאגירת מי שתייה.
• תנופת ההקמה התרכזה בשנות ה-70 וה-80 (296 מאגרים בסך הכול); מאז קצב ההקמה הואט משמעותית.
• ריכוז קיצוני בנפח: מאגר אחד ("חמרה") לבדו מהווה כ-40% מהנפח הכולל הידוע — המאגרים אינם אחידים בגודלם.
• המאגרים רדודים יחסית — חציון עומק 7 מ' וממוצע 8 מ' (מבין 455 בעלי נתונים); נתוני עומק חריגים (מעל 50 מ') הוצאו מהניתוח.
• הבעלות מפוזרת: "מקורות" היא הבעלים המרכזי (48 מאגרים), אך רוב המאגרים (244) ללא ציון בעלות ברשומה.

איכות המים במאגרים המדווחים

התפלגות זו מבוססת על 260 מאגרים שנמסרה עבורם איכות מים; 465 מאגרים נוספים לא צוינה בהם איכות.

התפלגות עומק המאגרים

מבוסס על 455 מאגרים עם נתוני עומק; ערכים חריגים מעל 50 מ' (6 מקרים) הוצאו מהניתוח.

עשרת המאגרים הגדולים בנפח

הציר לוגריתמי בשל פער גדול בגדלים; מאגר "חמרה" חריג בנפחו (כ-40% מהנפח הידוע הכולל). הנפח ביחידות אלף מ״ק.

בעלות על המאגרים

עשרת בעלי המאגרים המרכזיים; 244 מאגרים ללא ציון בעלות ברשומה.

תיאור מקורי

רשימת מאגרי המים העיליים בישראל