מפלס ים המלח

ממצאים מרכזיים

• • מאז 1976 ירד המפלס 41.84 מטר (מ-398.95− ל-440.79− מ') — ירידה מצטברת חסרת תקדים בכל ים סגור בעולם.
• • שנות הירידה החמורות ביותר: 2012 (1.45− מ'), 2008 (1.40−), 2017 (1.35−) ו-2025 (1.33−). בשנים 1980, 1981 ו-1992 נרשמה עלייה קלה של המפלס, ככל הנראה בעקבות שנות גשם חריגות.
• • דפוס עונתי עקבי: המפלס מגיע לשיא בחודשי האביב (מרץ–אפריל, +0.32 מ' מהממוצע השנתי) ולשפל בסוף הסתיו (נובמבר–דצמבר, עד 0.51− מ' מהממוצע). הסיבה: גשמי החורף מגיעים לים בחודשים הראשונים של השנה, ואילו בקיץ שוררת התאדות גבוהה.
• • בשני העשורים האחרונים (2005–2025) הקצב הממוצע עלה ל-1.07− מ' לשנה, לעומת 0.57− מ' לשנה בעשור 1976–1985, מה שמעיד על האצת הירידה לאורך הזמן.
• • המפלס האחרון שנמדד (25 מרץ 2026: −440.79 מ') הוא הנמוך ביותר מאז תחילת הרישום השיטתי בשנת 1900, אז עמד המפלס על כ-−392 מ'.

מפלס ים המלח לאורך הזמן (1976–2026)

687 מדידות חודשיות; ערכים ב-מטרים מתחת לפני הים (שלילי = מתחת לאפס)

שינוי שנתי במפלס (מ' לשנה)

הפרש ממוצעי שנתי בין שנה לקודמתה; עמודות כחולות = ירידה, ירוקות = עלייה

דפוס עונתי — סטייה ממוצעת מהממוצע השנתי (מ')

חישוב על בסיס כלל המדידות 1976–2025; מראה עד כמה המפלס גבוה או נמוך בכל חודש ביחס לממוצע השנתי

אודות הנתונים

נתונים חודשיים של מפלס ים המלח משנת 1976. בעשורים האחרונים יורד מפלס ים המלח בקצב של כמטר בשנה, כתוצאה ממניעה כמעט מוחלטת של כניסות מים מנהר הירדן (הקמת סכר דגניה בשנת 1964) ומהירמוך (הקמת סכרים על הירמוך בסוריה וירדן) וכן כתוצאה מפעולות אנטרופגניות כגון שאיבות בצד הישראלי והירדני (מפעלי ים המלח הישראליים והירדנים). ירידת מפלס זו הביאה לנזקים תשתיתיים ותיירותיים, הן בשל נסיגת קו החוף והן בשל היווצרות הבולענים (בורות עגולים ועמוקים הנוצרים בשל המסת סלעי מלח בעומק). הבולענים בחופי ים המלח הפכו למטרד תשתיתי הפוגע בכבישים, צינורות, בתי מלון ועוד. מדידות רשמיות של מפלסי ים המלח קיימות משנת 1900, אז עמד המפלס על רום של −392 מ' (לעומת מפלס של −424 מ' בדצמבר 2010). כיום, מדידות מפלס ים המלח מתבצעות באחריותו של השירות ההידרולוגי ברשות הממשלתית למים ולביוב.