מפלס ים המלח

תקציר

מאגר זה מתעד מדידות חודשיות של מפלס ים המלח מאוקטובר 1976 עד מאי 2026 — 688 מדידות המתארות ירידה רצופה ואחת מהתופעות הסביבתיות החמורות בישראל. בחמישים שנה ירד המפלס ביותר מ-41 מטר, כתוצאה ממניעת כניסות מים מנהר הירדן ומהירמוך לאחר הקמת סכרים, ובצירוף שאיבות תעשייתיות ישראליות וירדניות. הנתונים נמדדים באחריות השירות ההידרולוגי ברשות הממשלתית למים ולביוב.

ממצאים עיקריים

• המפלס ירד מ-398.95− מ' (אוקטובר 1976) ל-440.79− מ' (מאי 2026) — ירידה כוללת של 41.84 מטר.
• ממוצע שנתי של כ-0.84 מ' ירידה, אך בין 2020 ל-2026 עלה הקצב ל-~1.06 מ' בשנה — זינוק של כ-26% לעומת הממוצע ההיסטורי.
• ירידת שיא בשנת 2012: 1.48− מ' בשנה אחת — הגדולה ביותר מאז תחילת המדידות.
• ב-1992 נרשמה עלייה חריגה של +0.90 מ' — שנת גשמים יוצאת דופן שהאטה זמנית את הדרדור.
• עונתיות ברורה: המפלס גבוה מממוצע השנה באפריל (+0.33 מ') ונמוך ממנו בדצמבר (−0.50 מ'), בהתאם למחזור הגשמים-אידוי.
• כל עשור מסמן שפל חדש: ממוצע שנות ה-70 עמד על 399.86− מ'; ממוצע שנות ה-2020 עד כה — 437.60− מ'.

מפלס ים המלח לאורך השנים (1976–2026)

נתוני בסיס לגרף זה: 547 מדידות חודשיות (לאחר ביטול כפילויות). הורד נתונים מלאים (CSV)

תיאור מקורי

נתונים חודשיים של מפלס ים המלח משנת 1976. בעשורים האחרונים יורד מפלס ים המלח בקצב של כמטר בשנה, כתוצאה ממניעה כמעט מוחלטת של כניסות מים מנהר הירדן (הקמת סכר דגניה בשנת 1964) ומהירמוך (הקמת סכרים על הירמוך בסוריה וירדן) וכן כתוצאה מפעולות אנטרופגניות כגון שאיבות בצד הישראלי והירדני (מפעלי ים המלח הישראליים והירדנים). ירידת מפלס זו הביאה לנזקים תשתיתיים ותיירותיים, הן בשל נסיגת קו החוף והן בשל היווצרות הבולענים (בורות עגולים ועמוקים הנוצרים בשל המסת סלעי מלח בעומק). הבולענים בחופי ים המלח הפכו למטרד תשתיתי הפוגע בכבישים, צינורות, בתי מלון ועוד. מדידות רשמיות של מפלס ים המלח קיימות משנת 1900, אז עמד המפלס על רום של 392- מ' (לעומת מפלס של 424- מ' בדצמבר 2010). כיום, מדידות מפלס ים המלח מתבצעות באחריותו של השירות ההידרולוגי ברשות הממשלתית למים ולביוב.